בנם של צ'רנה וסלומון. נולד בשנת תרפ"ז (1927) ברומניה, סמוך לגבול עם הונגריה.

אנטון (אנשל) גדל והתחנך ברומניה.

הוריו נספו בשואה כשהיה ילד, ואנטון ששרד נשא עמו כל חייו את הכאב על אובדנם.

ב-1948, עם קום מדינת ישראל, עלה לארץ ומיד גויס לצה"ל. הוא שירת כמורה לנהיגה בגדוד ההובלה של צה"ל בבית נבאלא, צפונית-מזרחית ללוד. בנוסף, עסק בזימון מילואימניקים לשירות.
במהלך שירותו, נפצע אנטון והוכר כנכה צה"ל.

אחרי הפציעה והשחרור מצה"ל, נישא אנטון לטובה גניה והשניים הביאו לעולם בת – רחל. תחילה, התגוררה המשפחה ברחוב הירקון בתל אביב, משם עברו לרמת גן ולבסוף השתקעו בראשון לציון. אנטון היה אבא מסור, חם ודואג, אדם מקסים שהאיר פנים לכל סובביו.

הוא אהב את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל בכל ליבו, ולאורך כל חייו לא הסכים לצאת מהארץ, גם לא לטיול קצר.

עם אשתו, טובה גניה, חלק אהבה גדולה וחברות אמיצה. השניים היו נשואים באושר במשך כחמישים שנה, גידלו יחד את בתם ואף הפכו לסבים גאים.

ביוני 2005 הלך אנטון לעולמו.

אנטון איזנברג נפטר ביום ד' בסיוון תשס"ה (11.6.2005). בן שבעים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין גורדון בראשון לציון. הותיר אחריו אישה ובת.